יום רביעי, 22 במרץ 2017

נמל בית

ישנם הרבה במאים ובמאיות שעובדים ועובדות קשה מאד בקולנוע בישראל ומוציאים סרטים כמעט כל שנה. אחד מהם הוא ארז תדמור, שמאז שסיים את בית הספר לקולנוע מנשר פשוט לא מפסיק לעבוד. מה שמעניין ביצירה של תדמור, בעיניי, היא שכל הסרטים שלו, ללא יוצא מהכלל, עוסקים בגבריות הישראלית, כל פעם מזווית אחרת. במובן זה, "נמל בית", שמתרחש בנמל אשדוד, לא שונה מ"ארץ פצועה" או "סיפור גדול".

יום רביעי, 15 במרץ 2017

הסוכן

 היה לי ברור ש"הסוכן" של אסגאר פרהדי יזכה באוסקר (למרות שבלב רציתי ש"טוני ארדמן", אבל בכל זאת, טראמפ...), וגם אם זו זכייה פוליטית, עדיין מגיע לו הפסל המוזהב והטפשי הזה, כיוון שמדובר בסרט מעולה. זוהי הפעם השנייה שפרהדי זוכה באוסקר, כאשר הפעם הראשונה היתה עם "פרידה", שגם מאד אהבתי. בכלל, אני אוהבת את פרהדי, את הנושאים שלו, ואת הדרך שבה הוא עוסק בנשים, נשיות וגבריות.

אני, דניאל בלייק

אני זוכרת תקופה שקן לואץ' היה אחד הבמאים האהובים עליי. "לחם ושושנים", "קוראים לי ג'ו", "שירה של קרלה" – כל אלו סרטים שאהבתי ממש. אהבתי את הדרך שבה לואץ' מתבונן על מעמד הפועלים ולמטה, אהבתי את הדמויות שלו, אהבתי את נקיטת העמדה הבלתי מתפשרת. אבל בשלב מסוים התעייפתי, הפסקתי לראות סרטים שהיו כל הזמן אותו הדבר, והמשכתי הלאה לבמאיות ובמאים אחרים. מודה שכל כך הרבה זמן לא ראיתי סרט של לואץ', ש"אני, דניאל בלייק", הרגיש לי כמו הזדמנות לחזור אחורה בזמן.

יום שבת, 25 בפברואר 2017

טריינספוטינג 2

אתחיל מהסוף, כדי לתת לכן את האפשרות לבחור אם לקרוא או לעצור כבר פה. אם אהבתן את טריינספוטינג (המקורי, הראשון), כנראה שאתן תלכו לראות את ההמשך, כי הסקרנות הורגת את החתולים, לא משנה מה אומר. אם לא ראיתן את טריינספוטינג ואתן מתכננות מרתון צפייה בראשון ואז בשני – אני ממליצה לכן בחום לראות את הראשון ולהישאר בבית. אפשרות נוספת היא לקרוא את מה שכתבתי כאן, ולהבין מדוע לא כדאי לכן לכתת רגליים לקולנוע ולראות את מה שנותר מהסרט שאהבתן.

יום ראשון, 19 בפברואר 2017

ג'קי

בואו נאמר שסרט על אישה, מפורסמת ומוכרת שלא תהיה, שנכתב על ידי גבר ובוים על ידי גבר אחר, לא מעורר ציפיות גדולות. לפחות לא ממני. אבל יש לי חיבה לא מוסברת לנטלי פורטמן, ואני מאד אוהבת שחזורים היסטוריים, וגם הטריילר היה נראה מבטיח (יחסית).

יום שבת, 11 בפברואר 2017

נדיה – שם זמני

במשך שנים ראיתי סרטים של טובה אשר בלי לדעת שהיא היתה מעורבת בעשייה שלהם. ככה זה כשצעירות, לא תמיד מסתכלות. וככה חלפו מול עיניי "נעה בת 17", "מאחורי הסורגים", "ההסדר", "הכלה הסורית", "שליחותי של הממונה על משאבי האנוש", "שלוש אמהות" ועוד המון המון סרטים שאשר ערכה, רובם גם זכו בפרסים והערכה. לפני שנה בערך הוקרן סרטה הראשון כבמאית, "נדיה – שם זמני", שאת התסריט שלו כתבה בתה, ענת אשר. הסרט זכה בפרס פורום המבקרים בפסטיבל, אבל רק עכשיו הוא יוצא לאקרנים, תוך כדי סיבוב פסטיבלים בחו"ל.

יום שני, 6 בפברואר 2017

מאחורי המספרים

פוסטר ענק שבו שלוש נשים שחורות וחלל, אני לא צריכה יותר בשביל ללכת לראות סרט, באמת. גם אם הן לבנות הייתי הולכת. סרט על נאסא עם נשים על פי סיפור אמיתי? אני כבר שם. "מאחורי המספרים" לא צריך טריילר ולא כלום בשביל לשכנע אותי. ואולי גם אתכן.