יום שישי, 8 באוגוסט 2014

מסע של מאה צעדים

כמו גויאבות, כוסברה או רגל קרושה, כך האוכל ההודי לתייר המערבי בתת היבשת: או שמתים עליו, או שעושים כל מה שאפשר כדי להתרחק ממנו. השניות הזו במחלוקת נכונה לביקור בהודו באופן כללי: או שנכבשים מייד על ידי נופי הימלאיה הפראיים, התרבות המרתקת, המקדשים המצועצעים ותחושת החופש המשכרת, או שנותנים לצפיפות, לזוהמה ולפרות ברחובות לתת את הטון.
אני, כמו שבטח אפשר להבין, שייכת לאנשים מהסוג הראשון, גם בנוגע לאוכל ההודי וגם בנוגע
לארץ עצמה. "מסע של מאה צעדים" שטף אותי בגל של נוסטלגיה, מגובה בריחות וטעמים מוחשיים לחלוטין, על אף שהוא מתרחש למעשה בצרפת. ובדומה ל"שוקולד", אחד מסרטיו היותר מצליחים של הבמאי השבדי לאסה הלסטרום, ששילב יפה כל כך בין תשוקה ואוכל והתרחש גם הוא בצרפת, גם פה מדובר בפיל-גוד מובי מהמעלה הראשונה.