ונוס בפרווה, מפגש בין גבר לאישה.

מערכת יחסים טעונה וכמעט בלתי אפשרית מתרחשת מידי יום בין גברים לנשים. גבר זר פוגש באישה זרה. זה אפילו לא משנה איפה, למה או איך קוראים להם. עצם המפגש בין שני המינים יוצר מתח סמוי או גלוי שהיכולת של כל אחד ואחת מאתנו להתמודד אתו שונה. היכולת להיות שונים כל כך ומשלימים בו זמנית. המתח יכול להיות שלילי ורע. הוא יכול מאידך גם להיות מסקרן ורך. הוא יכול להתבטא בהתעלמות מוחלטת או בניסיונות גישוש. אבל הוא קיים.

גנבת הספרים, נוער ושואה ?

מעשה מאד אמיץ עושה הבמאי בריאן פרסיבל כאשר הוא מביים סרט נוער על תקופת מלחמת העולם השנייה בלי איזכור קל שבקלים למחנות ולמכונת ההשמדה הנאצית. מדוע אמיץ? מכיוון שכמעט אף סרט שאני מכירה העוסק בנוער בתקופה זו, לא מוותר על האופציה הזו, ולו רק בשל האלמנט החינוכי, ויש לשער כי פרסיבל יחכה ויקבל גם ביקורת בסגנון: איך אפשר לעשות סרט על התקופה בלי להזכיר את השואה?

אחרון הלא צדיקים - דיון מוסרי קיומי

עבור ישראלים רבים, שמו של לנצמן נקשר בסרטו המונומנטאלי, "שואה" מ- 1985 אורכו – תשע שעות תמימות !!!!  לנצמן החליט לראיין ניצולים ולא להתייחס לחומרים מהשואה עצמה, כך הפך הסרט לאחד הסרטים החשובים בז'אנר. לנצמן דאג לציין בכל ראיונותיו  שהוא לא סובל את רוב סרטי השואה ובעיקר את רשימת שינדלר.

הזאב מוול סטריט - סיוט אמריקאי

פעם היה חלום כזה לכל מי שחפץ להתעשר, שניקרא "החלום האמריקאי". מסתבר שמאה שנים אחר כך החלום הופך להיות חלון של מצלמה שמראה לנו סיוט אמריקאי. לכאורה, מאוד לא מתודי לסכם סרט בראשית הכתיבה עליו אבל באופן חריג אני מרשה לעצמי להיות אה-מתודית ולסכם את סרטו של מרטין סקורסזה, הזאב מוול סטריט, שמקבל אפס עגול וגדול במבחן בכדל) בזה שעדיף שלא היו בו נשים בכלל. מאוד לא אופייני לי לכתוב משהו בסגנון כזה על סרט אבל רמת ה"ביזוי" הנשי בסרט הזה היבטים של מאפיינים ואפיונים כאחד) עולה על גדותיו).

12 שנים של עבדות - לא לוותר

'12 שנים של עבדות' מתרחש ב- 1841 טרום מלחמת האזרחים האמריקאית.  סלומון, שחור ,משכיל בעל משפחה מצפון אמריקה נחטף על ידי שני לבנים אל הדרום ונמכר כעבד לבעלי מטעים. 12 שנים מתגלגל העבד סלומון עם חבריו העבדים והשפחות מבעל מטעים מרוצץ גולגלות אחד, לבעל מטעים אחר שיורה ומצליף להנאתו בעבדיו והאחר אונס את השפחות להנאתו הסדיסטית. 

היא, המרחק בין אישה מציאותית לזאת הוירטואלית

אינה דומה ראיה לשמיעה. סרטו של ספייק ג'ונז  "היא" מנסה לספר לנו סיפור אהבה עתידני בו ה"קולות" בפוקוס. הניואנסים והמוסיקה, הם אלו שיוצרים את התשוקה וההתאהבות, לא המראה. בעידן הפוסט פוסט מודרני, עידן של אובדן ומערכות שקורסות, נדמה כי ברור יותר שהאהבה הממוסדת מעוררת סימני שאלה ולכן יכולה להתפתח אהבה כזו בין כותב מכתבים בשם תיאודור לתוכנת מחשב שתוכנתה עבורו, בשם סמנתה.

עומאר, אקדח הוא כמו אישה ?

בזוהר הקדוש כתוב כי המבט הוא ראשית המוות והמבט בסרט "עומאר" של הבמאי הפלסטינאי האני אבו אסעד, אכן כזה. נקודת התצפית של המצלמה בסרט שונה וחדשה לחלוטין משום שהיא מתצפתת מעבר לגדר על המטען הכבד הזה של הסכסוך הערבי ישראלי או ישראלי ערבי (או איך שלא תגדירו).

חלום אמריקאי - מה עוד נשאר לכתוב ?

חלום אמריקאי של דיוויד או ראסל כבר כמעט מיצה את כמות הביקורות שנכתבו עליו. על מה לא כתבו לגבי הסרט הזה, על האורך שלו, על הזיוף מול האותנטי, על המחשופים הבלתי נגמרים של איימי אדמס והאם יש צורך בהם בכלל, על ההשוואה בין קולנוע ליצירת אומנות והזיוף שלה אל מול הזיוף שלו. אני מרגישה שכמעט כל משפט שהתחשק לי לכתוב כבר נכתב. לכן, אני מעדיפה להתמקד במשהו אחר – בשתי הגיבורות של הסרט, אחת מול השנייה ומול הגברים המקיפים אותם.

להציל את מיסטר בנקס - אישה אחת מול העולם

"מרי פופינס" הוא אחד מהסרטים האהובים עלי, ופה אני לגמרי בטוחה שאני לא היחידה  (לעומת כל מיני סרטים ביזאריים ממזרח הונגריה שנעשו בתחילת המאה, ששם יכול להיות שאני לבד). נכון, לא ראיתי אותו המון זמן, אבל אין ספק שהוא מרכיב לא קטן בילדותי ובילדותם של עוד רבות ורבים. וכך מצאתי את עצמי נלהבת לקראת הסרט שנעשה על מרי פופינס, "להציל את מר בנקס". חבל, כי כבר לפי השם היתי צריכה לדעת שהסרט יילך בכיוון הלא נכון.

סיפור משפחתי, מאז שלמה המלך דרך רבי נחמן ועד הקולנוע היפני

סיפור משפחתי הוא אחד הסרטים בעלי המשמעות הגבוהה ביותר שצפיתי בהם לאחרונה. אני פעמים רבות שואלת את עצמי במהלך הצפייה בסרטים, למה הבמאי עשה את הסרט? מה היה לו כל כך בוער לספר לי? וכמובן מתבוננת ב- איך הוא בחר לספר את זה. פעמים רבות, הרבה מהסרטים נשארים עם הבחירות המוגמרות של הבמאי ב"איך" ולא משיבים באמת על השאלות של מה או למה- יש הרבה סרטים שבייצוג הסיפורי שלהם אנחנו קופצים ו"נעים" לא בגב החוט.

היה שלום פטר שווארץ - לא רק סרט שואה

״היה שלום פטר שווארץ״ מספר את סיפורה של משפחת שווארץ, ומתאר שלושה דורות: מיכלה שווארץ, סבתה של הבימאית, בת למשפחה יהודית שגרה לפני המלחמה בוילנה שבפולין, היא שרדה לבדה את המחנות ועלתה ארצה. הבימאית - דור שלישי לשואה ואמה.