יום רביעי, 30 בספטמבר 2015

יום שבת, 19 בספטמבר 2015

סיקאריו

סרט אקשן של  במאי מרתק עם דמות נשית במרכזו, מה עוד אפשר לבקש ?!  אני מודה שלא היה שום רמז לעומד לבוא.. אז רקע קצר, למה קצר ? כי באמת אי אפשר לתת יותר מזה בסרט הזה, תכף תבינו למה.

יום שני, 14 בספטמבר 2015

ריקי והפלאש

שני סרטים שראיתי השבוע עוסקים כביכול באותו הנושא, ושונים אחד מהשני כמו שמיים וארץ. הראשון הוא "חובשת קרבית", שיעלה בקרוב, והשני הוא "ריקי והפלאש" – בו עוסקת הביקורת הזו. שני הסרטים האלו עוסקים באישה, שהיא גם אמא וגם אשת קריירה, מנסה לשלב בין השניים וחוטפת על כך. שני הסרטים כל כך דומים מהבחינה הזו, עד שיש בהם אפילו את אותו מונולוג – "אם גבר היה עושה את זה, אף אחד לא היה מדבר, אבל אני אישה ואני פועלת ככה, אז אני חוטפת מהחברה". במילים אלו ממש (טוב, באנגלית). אבל בעוד "חובשת קרבית" עושה זאת בצורה מורכבת ומדהימה, "ריקי והפלאש" שטחי למדי ולא מצליח להעביר את המורכבות שנמצאת ללא ספק בתסריט שכתבה דיאבלו קודי (ג'ונו). אבל לא ראיתן, ואתן גם עדין לא יכולות לראות, את "חובשת קרבית", אז נחזור לריקי והפלאש.

סיפור על אהבה וחושך

בהתחלה זה היה מוזר ללכת ליום הקולנוע הישראלי לראות את "סיפור על אהבה וחושך", סרטה של נטלי פורטמן. עדיין בראש שלי מדובר במישהי שאינה מכאן, שלקרוא לסרט שלה "סרט ישראלי" משונה לי. אבל עברתי את המחסום הזה אחרי דקות של קרדיטים של כל הקרנות בערך שיש בארץ, שנתנו כסף לפורטמן ולסרט שלה – זה סרט ישראלי, גם בלי לחתום על חוזים עם מועצת הקולנוע, ובלי להצהיר נאמנות למשרד התרבות.

משפחה לא בוחרים

התפרקות התא המשפחתי מהווה נושא ללא מעט סרטים, גם לקומדיה הצרפתית "משפחה לא בוחרים", אם כי הפעם מזווית מעט לא שגרתית. זהו סרט הביכורים של מרטאן בורבולון כאשר על מלאכת התסריט חתומים מתייה דלאפורט ואלכסנדר דה לה פאטלייר, שאחראים גם על הקומדיה המצליחה "שם פרטי" מ-2012. בין "שם פרטי" לבין "משפחה לא בוחרים" ישנו מכנה מרכזי משותף: כל האירועים בסרט הם תוצר ישיר של המאורע המחולל אך אינם מהווים פיתוח שלו. מדובר על אוסף התרחשויות קומיות שמגיעות לנקודת קיצון אך בסופו של דבר הופכות רפטטיביות מידי. 

יום רביעי, 2 בספטמבר 2015

אהבה וחסד

הסרט "אהבה וחסד",המביא את סיפורו של בריאן וילסון, מנהיג להקת הביץ' בויז, עוסק בין הייתר בייצוג ובחקירה של תהליכי יצירה על ידי זה שהוא מזמין אותנו לשהות דקות ארוכות עם וילסון ונגניו באולפן ההקלטות בעת העבודה על יצירתו/יצירתם. והוא עושה זאת גם דרך הצורה שלו המהדהדת בקולנועית את הצורה המוזיקלית ה"וילסונית" המתאפיינת בהרמוניה מורכבת להפליא, ומתבססת על חיבורים מוזיקליים בלתי צפויים.