יום רביעי, 28 באוקטובר 2015

שובר את הכלים

מדי שנה, עם פרוץ עונת האוסקרים, מתחילים לצוץ סרטי הגאונים הפגומים. סרטים המבוססים על דמויות אמיתיות, שהצליחו מעל ומעבר בתחומן למרות שכל הסיכויים היו נגדן בשל לקות כלשהי, פיזית או נפשית, ובגילומם של שחקנים יפים ומוצלחים שכדי להיכנס לנעלי הדמות היו צריכים לעבור מסכת ייסורים כאובה לא פחות, נגיד להעלות במשקל, או להדביק אף מלאכותי. אפשר להבין למה זו הדרך בה מנסה טובי מגוויר להחזיר את עצמו לתודעה ולקושש לעצמו קצת לגיטימיות, לאחר שהתפקיד המשמעותי האחרון שלו היה של ספיידרמן, וגם זה קרה בפעם האחרונה ב-2007, לפני שנבעט מהתפקיד לטובת אתחול הסיפור עם אנדרו גארפילד (שגם הוא נבעט מהתפקיד בינתיים, אבל זה עניין לפוסט אחר). לא בטוח שמהבחירה להיכנס דווקא לנעליו של בובי פישר תבוא הישועה.

יום ראשון, 25 באוקטובר 2015

קרימזון פיק

אל תלכי לבד ביער. אל תזדייני לפני החתונה. אל תסטי מהשביל כדי לחפש הרפתקאות. הלקחים האלה כבר כל כך נשחקו בסרטי אימה, אגדות וצ'יזבטים שכבר קשה לדמיין אותם בלעדיו. "קרימזון פיק" (למה לא לתרגם ל'פסגת הארגמן', בעצם?) מבקש להשתלב במסורת המפוארת של "סיפורי הרוחות", ושולף מין הארכיון אלמנטיים עיצוביים ומוסר השכל היישר מהמאה ה-19. אל תתפתי אל הזר המסתורי והמקסים, ילדה. אולי הוא מסוכן. אם אבא שלך לא מאשר, תסמכי עליו. תשמרי את הפנטזיות לירח הדבש שלך ושל הגבר הבטוח שאת מכירה היטב.

יום רביעי, 21 באוקטובר 2015

להציל את מארק וואטני

בשעת סופה נאלצת חבורה של אסטרונאוטים אמריקאיים לנטוש את המאדים ולחזור לכדור הארץ, כשהיא משאירה מאחור אחד מחבריה שנפגע וכנראה מת. מארק וואטני (מאט דיימון) מתעורר יממה אחר כך ומוצא את עצמו לגמרי לבד על כוכב לכת שומם. הוא פצוע, אספקת האוכל שלו מוגבלת, אין לו שום תקשורת עם כדור הארץ. ללא חללית שתיקח אותו הביתה, הוא נאלץ ללמוד לשרוד על כוכב לכת שומם עליו שום דבר לא גדל, עד שתגיע החללית הבאה של נאס״א בעוד ארבע שנים. בעזרת תושיה, הומור וידע נרחב שמיוחד רק לאסטרונאוטים (מדעי החלל, בוטניקה, חבישה קרבית, צפנים וכו׳) וואטני יצליח גם לגדל מזון וגם ליצור תקשורת עם סוכנות החלל ששלחה אותו.

יום ראשון, 18 באוקטובר 2015

סוף עידן התמימות

בסרט ״סוף עידן התמימות״ של הבמאית וידי בילו צפיתי פעמיים במרווח של שנתיים,  הפעם הראשונה היתה בגלגולו הראשון תחת השם ״פלסטלינה״ ושמחתי על ההזדמנות לצפות בו שוב מנת לכתוב עליו ביקורת זאת, בגלל שמדובר בקול פמינסטי חשוב ובוגר - שאני שמחה להדהדו-  קולה של וידי בילו הבמאית והתסריטאית  שאת סרטה הראשון משנת 2005 ״קרוב לבית״ על זוג חיילות משמר הגבול בירושלים אהבתי מאדוידי בילו מספרת באופן אותנטי אישי וכנה את סיפורן של הנשים הכלואות בנרטיב הישראלי ההיסטורי פרה מלחמת ששת הימים והכיבוש (ירושלים, 1966) . 

יום חמישי, 15 באוקטובר 2015

הרץ במבוך מבחני הכוויה

הסרט השני בסידרת הרץ במבוך הוא מותחן פוסט אפוקליפטי שמבויים בתנופה חזותית, ובניגוד לסרט הקודם פונה גם לקהל נשי ומכיל גם 2 גיבורות משנה ועוד מספר לא מבוטל של נשים לוחמות (שהיו חסרות בסרט הקודם). הוא מתרחש בנופים פוסטאפוקליפטיים מושקעים שהולכים והופכים ״אנושיים״ יותר ויותר, אבל הקשר הריגשי לגיבוריו חסר משהו, וגם השאלות הקיומיות שהז׳אנר הזה אוהב להעלות ולהתעסק בהם לא השאירו עליי פה רושם מיוחד. העימות הסופי בין ה״טובים״ ל״רעים״, הגם שהכיל כמה טוויסטים עלילתיים, והתרחש במרחבים ובצבעים הנכונים לעימות כזה, הסתיים להרגשתי קצת מהר מדי ובלי לרדת לעומקן של הדמויות. אבל הדרך לשם היתה מעניינת, לפעמים אפשר אפילו לומר שמאוד.

יום שלישי, 6 באוקטובר 2015

המתמחה

"המתמחה" הוא עוד אחד מהסרטים האלה על מתמחה שהיא כביכול נחותה יותר מהבוס שלה, אבל מצליחה ללמד אותו מספר דברים ולהפוך את העיניינים על פניהם, להוכיח את עצמה תוך השארת הסדר האמיתי על כנו אבל עם טוויסט. הטוויסט, במקרה של סרטה של ננסי מאיירס ("זה מסובך", "החופשה" ועוד מליון קומדיות רומנטיות), מתרחש פעמיים. פעם ראשונה כשהמתמחה הוא גבר בגיל השלישי (בן 70!), ופעם שנייה כשאני פתאום שמה לב שאן האת'אווי יכולה להיות מהממת.

חובשת קרבית

נתחיל מזה שההקרנה של "חובשת קרבית" היתה אחת ההקרנות הכיפיות שהייתי בה, וממש שמחתי שיש את פורום הקולנועניות שעושה הקרנות כאלו ואפשר ללכת לראות סרטים של נשים עם נשים אחרות בלי קשר להקרנות עיתונאים מעונבות וזה באמת עושה הבדל ענק אם את רואה את הסרט עם קהל אוהד שרק מחכה לראות סרטים של נשים, מאשר עם קהל שמגיע מראש סקפטי לגבי סרט של אישה ועוד על הצבא. זה הופך להיות ממש מדהים כשהסרט טוב, כמו שקורה במקרה הזה.