יום שלישי, 19 בינואר 2016

הנערה הדנית

מלאת חששות הגעתי ל"הנערה הדנית". לא כל כך מלראות את הסרט, אלא מלכתוב את הביקורת הזאת אחר כך. איך אני יודעת מה זאת חוויה טרנסג'נדרית בדיוק? איך אני יודעת אם היא עוברת כמו שצריך, אם הדמויות אמינות? ואז חשבתי לעצמי שרגע, אני גם לא גבר, ובטח לא גבר שחור, או כל דבר אחר שהוא לא אני, ועדיין אני כותבת על הדמויות האלה, ורואה סרטים איתן, ומזדהה או לא. אז בינתיים אקרא קצת מה הקהילה הטרנסית חשבה על הסרט, אבל עד שזה יקרה, אבוא לראות את הסרט כמו שאני באה לראות כל סרט. וכך היה.

"הנערה הדנית" מבוסס על סיפורה האמיתי של לילי אלבה, הטרנסג'נדרית הראשונה שעברה ניתוח לשינוי מין. את אלבה וגם את איינר וגנר, הצייר הדני שהוא לילי, מגלם אדי רדמיין בהופעה שמזכירה בצורה מפתיעה את כל שאר התפקידים שהוא עשה במהלך חייו, כולל "עלייתה של ג'ופיטר" – קול נמוך וסקסי ומראה שמעורר שאלות רבות לגביי המיניות של הדמות.
ליהוק מושלם? אז זהו, שמעולם לא הייתי כל כך חלוקה בדעתי עם עצמי. כי אם וגנר/אלבה חווה את עצמו כאישה, אז אולי היה צריך אישה שתגלם את התפקיד הזה? ואכן, ניקול קידמן כמעט עשתה זאת כשהיא היתה אמורה להפיק את הסרט. צעד כזה היה יכול להיות אמיץ ומכבד את הדמות הרבה יותר, אבל ניקול קידמן לא הפיקה את הסרט בסוף, והתפקיד הלך לגבר.
אולי כדי להקל על הצופים והצופות, אולי כדי להרוויח עוד כסף. בכל מקרה, אין ספק שהסרט היה יכול להרוויח המון גם מבחינת האמינות וגם מבחינת הכבוד לדמות האמיתית, אם אישה היתה מגלמת אותה. אבל היות ו-וגנר לא נולד פיזית כאישה, דווקא האמינות של הדמות גוברת כאשר מדובר בליהוק של גבר, והרבה יותר קל לצופים ולצופות להבין מה קורה לה/ו במהלך הסרט, כי אנחנו רואות מולנו גבר מתלבט בזהות שלו, והופך אותה בסופו של דבר, למה שהיא רצתה להיות באמת. אבל האמת היא, שעכשיו יש לנו עוד גבר סיסג'נדר (שהמין והמגדר מתאימים) שמועמד לאוסקר על גילום טרנסג'נדר.  
ונחזור חזרה – לפני שאלבה מגיחה, וגנר הצייר המוכשר נשוי באושר ועושר לגרדה וגנר (אלסייה ויקנדר), ציירת מוכשרת אף היא, אישה חזקה ועצמאית וביחד הם מנהלים מערכת יחסים מורכבת, שוויונית ומדהימה, שכמעט והולכת פייפן כשלילי מגיעה. אבל רק כמעט.
כמובן שזה לא באמת יקרה בסרט. בסרט גרדה וגנר מוותרת על כולה בשביל לילי. מאישה חזקה, יוזמת, פתוחה מינית ומגדרית, היא הופכת לסמרטוט. גרוע יותר מצבה של לילי – מהרגע שהיא הופכת ללילי גם מבחינה חיצונית ולא רק מקבלת את עצמה מבחינה פנימית, היא מפסיקה לחלוטין להתעניין באהבת חייה עד לפני רגע, הלוא היא גרדה. מרגע המעבר ועד סופו של הסרט, גרדה לא נשאלת אפילו פעם אחת לשלומה על ידי לילי, היא לא מעניינת אותה, רק לילי מעניינת את לילי. וזהו. עכשיו, מי אני שאשפוט? אבל מה קרה לדמות הזו? שעד לפני דקה היתה דמות מדהימה ומעוררת השראה. הסרט מתהפך יחד עם לילי, והדמויות הופכות ממורכבות ומעניינות, לשטוחות ומעצבנות.
היחס של לילי לגרדה גרם לי לתהות על מערכות יחסים של טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות בסרטים, ואז הבנתי שבעצם, אני לא מכירה כל כך הרבה. לוורן קוקס ב"כתום זה השחור החדש" נשארת עם בת הזוג שלה, אבל זו לא מקבלת כמעט זמן מסך. בעונה הראשונה של "טרנספרנט", כל מה שנאמר למוירה זה שהיא תתקשה למצוא זוגיות והיא אכן לא מוצאת, גלן קלוז בודדה לגמרי בתור "אלברט נובס", וגם הדוויג די בודד ב"הדוויג והשארית העצבנית".
האם כל כך קשה לנו לחשוב על טרנסג'נדרים ולמצוא דמויות שלהםן בקולנוע ובטלוויזיה, שלמצוא להם ולהן זוגיות זה כבר יותר מדי בשבילנו? אולי הדבר הכי חשוב ב"הנערה הדנית" זה לא האיכות של הסרט, שהיא לא גבוהה, אלא שהוא מאפשר את הזוגיות הזו, ומראה לנו שכן אפשר לנהל מערכת יחסים עם גבר או אישה טרנסג'נדרים, מה שהקולנוע כמעט ואינו מאפשר אף פעם. אז נכון, מערכת היחסים הזו אומרת שבת הזוג או בן הזוג יוותרו על עצמם לחלוטין, אבל עדיין העובדה שיש בסרט ייצוג לזוגיות כזו – היא מה שחשוב באמת.
כך או כך, הסרט ארוך קצת אבל לא משעמם, לא מבחינה מגדרית ולא מבחינה קולנועית. הוא לא מבריק, ויש לו הרבה יותר פוטנציאל שגורם לי לתהות מה ניקול קידמן היתה עושה איתו, אבל זוהי רק עוד הוכחה שטום הופר הוא פשוט לא במאי מבריק במיוחד. ידענו את זה עוד מ"עלובי החיים" ו"נאום המלך", אבל הנה הזדמנות נוספת ללמוד זאת. ונקודה אחרונה לסיום: מדוע סרט שמתרחש כולו בדנמרק, עם דמויות דניות, מדבר אנגלית עם שחקנים בריטיים? מה יהיה?
ליאור אלפנט
ולסיכום :
3 כוכבים
לא עובר בכדל



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה