יום ראשון, 29 בינואר 2017

שתיקה

בספרו המצוין "שוגון", המתרחש ביפן במאה ה-17, מתאר ג'יימס קאלוול כיצד – בפקודתו של השליט הפיאודלי המקומי יאבו - נכפת הימאי פיטרזון כתרנגולת ומוכנס לקלחת גדולה מלאה מים קרים, ומה קורה לו כאשר האש מתחת לקלחת מוסקת. הוא צועק ומשתולל, חובט את ראשו עד זוב דם בשולי הקדירה, מתפלל, בוכה, מתעלף, מתעורר, צווח בפאניקה – וכל זה עוד לפני שמתחיל הכאב באמת. תיאור העינוי המפורט הזה – הראשון מני רבים ביצירת המופת הזו – הוא כמו תאונת דרכים מרהיבה: הוא מזעזע, אבל לא ניתן להסיר ממנו את העיניים. הוא גם נותן סוג של פרופורציה לסרטו החדש של מרטין סקןרסזה – "שתיקה" – המתרחש גם הוא ביפן, באותן השנים פחות או יותר. לו ניתנה בידי הבחירה, לראות את הסרט הזה שוב או לעבור את מה שעבר פיטרזון – הייתי קופצת לקלחת ללא היסוס, עם מקלון סלרי תקוע בכל נחיר ופלפלון צ'ילי בתחת.

יום חמישי, 26 בינואר 2017

אור ירח

אני זוכרת שראיתי פעם ראשונה את הדמות של עומאר ב"הסמויה" (פעם ראשונה כי אחר כך ראיתי שוב פעם את הסדרה). הגנגסטר השחור, הרוצח, סוחר הסמים, הרגיש וההומו. היתי בהלם. לא ראיתי דמות כזאת לפניו בשום מקום (אבל הידע שלי מוגבל בסרטי כנופיות וגם בסרטי הומואים, אז אני לא אומרת שהוא היה הדמות הראשונה אי פעם חלילה), וחשבתי שאולי צריך לראות יותר ממנו. ואז הגיע "אור ירח", וכבר מהטריילר היה ברור שיהיה מדובר בסרט הומואים, אבל רק לא הבנתי מה עוד יהיה שם.

יום שני, 9 בינואר 2017

להתאהב מעל הראש

 אני אוהבת קומדיות צרפתיות, אני חושבת שכבר אמרתי לכן את זה. איכשהו אני סולחת להן על הכל, בגלל כוס היין הזאת שהדמויות תמיד מחזיקות ביד, בגלל הנוף, בגלל הצרפתית, בגלל שתמיד אני מחבבת את השחקניות והשחקנים, ואולי בגלל שאני פרנקופילית והגיע הזמן שאודה בזה. אבל האמת היא שנמאס לי לעשות הנחות לסרטים רק בגלל שהם בצרפתית, ונראה לי שאתחיל ב"להתאהב מעל הראש", בעיקר בגלל שהוא סרט חמוד דווקא, והמגרעות שלו הן דוגמאות מעולות למקומות שבהם נופלות קומדיות רומנטיות, וחבל.

יום שישי, 6 בינואר 2017

לא פה לא שם

לו רק סרטה של מייסלון חמוד, "לא פה לא שם" היה יוצא שבוע קודם, הוא היה בלי ספק נבחר להיות סרט השנה שלי של 2016 (כי "ברש" יצא מבחינתי ב-2015). מדובר באחד הסרטים הכי טובים שראיתי השנה, ואני חושבת שכולכן צריכות לראות אותו גם.